החלטה בתיק רע"א 408/14

           בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 17.12.2013 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא א' פרקש) בת"א 50474-04-13, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת (הנתבעת) לפסול מומחה רפואי.

1.          ברקע הבקשה תביעת המשיבים לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו, לטענתם, למשיב 1 (להלן: הקטין) בתאונת דרכים שארעה ביום 22.12.2009. תאונת הדרכים ארעה כאשר אימו של הקטין (היא המשיבה 2) הייתה בשבוע ה-24 להריונה, ובתום תקופת ההיריון נולד הקטין כשהוא סובל משיתוק מוחין.

           עם הגשת כתב התביעה, הגישו המשיבים בקשה למינוי מומחים רפואיים וביניהם מומחה בתחום הנוירולוגי. כמו כן, המשיבים ביקשו לצרף לתיעוד הרפואי שיועבר לידי המומחה שימונה "מחקרים ומאמרים רפואיים לביסוס שאלת הקשר הסיבתי בין הופעת שיתוק מוחין אצל ילודים לטראומה אימהית במהלך ההריון". המבקשת מצידה, התנגדה למינוי המומחה וכן להעברת הספרות הרפואית.

2.        בהחלטה מיום 10.10.2013 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. מאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה באשר לזהותו של המומחה, ביום 11.11.2013 מינה בית המשפט המחוזי את פרופ' יהודה שפירא (להלן: המומחה) כמומחה מטעמו בתחום הנוירולוגי. המומחה התבקש להגיש חוות דעת בעניין מצבו הרפואי של הקטין בעקבות התאונה ובפרט בשאלה אם יש קשר סיבתי בין התאונה שאירעה לאימו של הקטין במהלך הריונה לבין מצבו הרפואי. בהחלטה זו הוסיף בית המשפט, כי נוכח הקבוע בתקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), אין להעביר למומחה מחקרים, מאמרים או פרסומים אחרים שאליהם התייחס בא-כוח המשיבים בבקשה למינוי מומחים רפואיים.

3.        ביום 19.11.2013 שלח בא-כוחם של המשיבים מכתב למומחה אליו צורף תקליטור בדיקת MRI שבוצעה לקטין (להלן: המכתב). במכתב, התבקש המומחה לצפות בתקליטור ולהיעזר במומחה לנוירורדיולוגיה על מנת לקבוע האם ממצאי בדיקת ה-MRI מתאימים לנזק נוירולוגי כתוצאה מטראומה במהלך חייו התוך רחמיים של העובר. בא-כוח המשיבים ציין כי הוא מנוע בשלב זה להעביר למומחה מחקרים ומאמרים רפואיים בעניין הקשר הסיבתי בין תאונות דרכים קלות במהלך ההיריון לבין פגיעות עובריות מוחיות מסוג CP. בעקבות שליחת המכתב הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לפסילת המומחה.

4.        בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את בקשת המבקשת לפסילת המומחה, אולם הורה למומחה להתעלם מהמכתב. בהחלטה צוין, כי לא היה מקום שבא-כוח המשיבים ישיא עצה למומחה וכי יש להתייחס בחומרה לאזכור המחקרים בנושא הקשר הסיבתי הקיימים בידיהם של המשיבים. נקבע, כי במעשה זה ביקשו המשיבים לעקוף את ההחלטה המפורשת בדבר איסור העברת מסמכים וכי מדובר במעשה שלא ייעשה, אשר נעשה שלא בתום לב. חרף האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי אין בדברים הללו להביא לפסילת המומחה, ויש לסמוך על המומחה, שהוא "זרועו הארוכה של בית המשפט", שלא יהיה בכך כדי להשפיע על חוות דעתו. בשל התנהגותם של המשיבים, "שלא הייתה לה כל הצדקה", חייבם בית המשפט לשאת בהוצאות המבקשת בסך 3000 ש"ח.

           כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני.

5.        בבקשה נטען כי האמרות וההנחיות שנכללו במכתב מסכלות את האפשרות לקבלתה של חוות דעת אובייקטיבית ואין די בהחלטה של בית המשפט המחוזי לפיה על המומחה להתעלם מהמכתב כדי לרפא פגם זה. לטענת המבקשת, היה על בית המשפט לקבוע כי המכתב עלול לחתור ולפגוע בשיקול דעתו העצמאי של המומחה והוא מהווה "פגם היורד לשורשו של עניין". נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת היות ולמשיבים לא יגרם נזק כלשהו אם תתקבל בקשתה שעה שהמומחה טרם נתן את חוות דעתו וגם לא בדק את הקטין. המבקשת הדגישה כי בית המשפט המחוזי מצא לנכון לגנות את מעשיו של בא-כוח המשיבים, ואולם החלטתו שלא לפסול את המומחה אינה עולה בקנה אחד עם קביעותיו המפורשות ויש בה כדי לפגוע במראית פני הצדק ובתקינות ההליך השיפוטי. המבקשת הוסיפה כי גם בהוצאות שנפסקו לטובתה אין כדי לרפא את הפגם שנפל בהחלטה. לטענת המבקשת, החלטת בית המשפט המחוזי מביאה לידי כך שהמשיבים, אשר נהגו בחוסר תום לב, נהנים ממעשם הפסול.

           בבקשה נאמר גם, כי המשיבים הגישו לבית המשפט הודעה אליה צורף מכתב של המומחה בו הוא מציין כי יזדקק לחוות דעתו של נוירורדיולוג בכיר אשר יפענח את הממצאים שנראו בבדיקת ה-MRI, זאת למרות שתוצאות הפענוח הועברו לעיון המומחה. המבקשת ציינה כי מכתב זה אינו נושא תאריך, אולם בהתחשב בסמיכות הזמנים ובמועד בו הוגשה ההודעה לבית המשפט (22.12.2013), נראה כי הוא נכתב לאחר שהמומחה כבר נחשף לתוכן המכתב ול"הוראותיו" של בא-כוח המשיבים. לשיטת המבקשת, בקשתו של המומחה מהווה ראיה לכך שהמומחה פועל על-פי הנחיות שקיבל מהמשיבים.           

דיון והכרעה

6.        לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי שתתבקש תשובה. תקנה 8(א) לתקנות המומחים מונה את המסמכים אותם רשאי נפגע למסור למומחה, וקובעת כי הנפגע ימציא למומחה "את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". הוראה זו מבטאת בין היתר את הצורך להבטיח את עצמאות שיקול הדעת של המומחה ואת השאיפה לשמור על האובייקטיביות של חוות הדעת (ראו: רע"א 5270/09 פרז נ' תורג'מן (22.2.2010)). בית משפט זה חזר לא אחת על החשיבות בשמירה על עקרונות העבודה הללו ועל כך שיש להימנע מ"פתיחת פתח ל'קיצורי דרך' ול'עיגול פינות'" ביחס אליהן (ראו: רע"א 9724/07 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' חביב, פסקה 5 (4.2.2008), (להלן: עניין חביב)).

           לצד זאת, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, לא כל פגם בהתנהלותו של המומחה או של אחד הצדדים יביא לפסילתו של המומחה. חזקה היא שמומחה מטעם בית המשפט, המשמש זרועו הארוכה, פועל במקצועיות ובתום לב ובית המשפט לא יפסול בנקל את מינויו. בתי המשפט מייחסים מהימנות גבוהה לחוות הדעת של המומחים מטעמם והנחת המוצא היא כי המומחה פועל באופן הגון וללא משוא פנים (ראו: רע"א 9027/07 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בשאראת, פסקה 4 (30.12.2007); רע"א 317/99 אלון נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פסקה 2 (22.4.1999); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 684-682 (מהדורה רביעית, 2011)). אמנם ייתכנו מקרים בהם יהיה מקום לפסול את חוות הדעת של המומחה לאחר שהובאו לעיונו מסמכים האסורים להצגה בהתאם לתקנות המומחים (וראו למשל: רע"א 11147/03 ביטון נ' אלעזרה (14.3.2004); עניין חביב), ואולם יש לבחון כל מקרה לגופו. ככל שחוות הדעת לא נפגעה בשל המצאת החומר ובמצב בו לא נגרם עיוות דין למי מהצדדים, הרי שאין סיבה לפסול את המומחה או את חוות דעתו (ראו: רע"א 3011/94 אלפסי נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 (11.7.1994), (להלן: עניין אלפסי); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 497-496 (מהדורה רביעית, 2013)). יצוין, כי בצד החשיבות שבשמירה על האובייקטיביות והעצמאות של המומחה, יש להישמר מפני פסילת מומחים אך בשל חשש רחוק של פגיעה בעצמאותם, מה שיפגע במעמדם של מומחים מטעם בית המשפט ובאשראי שניתן להם ככאלה ועלול לסרבל את ההליך שלא לצורך, ומפני ניצול פגמים שאינם משמעותיים בהתנהלות המומחה או מי מבעלי הדין כדי להביא לפסילת מומחה שמינויו נתפס על ידי אחד מבעלי הדין כמינוי בעייתי מבחינתו.

           בענייננו, גם אם לא היה מקום להילוכם של המשיבים בפנייתם אל המומחה, איני סבור כי הפגם שנפל במקרה זה הוא "פגם היורד לשורשו של עניין" המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. יוזכר כי המחקרים והמאמרים הרפואיים אותם ביקשו המשיבים להעביר למומחה לא נמסרו לידיו בפועל אלא דבר קיומם הוזכר באופן כללי וסתמי בלבד בלי שצוין שמו של מאמר או מחקר מסוים. לא מצאתי כי עובדה זו לכשעצמה עשויה להביא לפגיעה בשיקול הדעת העצמאי של המומחה באופן שיש לפסול את מינוי. לעניין זה, אוסיף כי אף במקרים בהם הומצא בפועל למומחה מסמך אסור להמצאה, בית משפט זה החליט להתערב בהחלטה לפיה נפסל המומחה (ראו למשל: עניין אלפסי). אשר לבקשת המומחה להיעזר במומחה עזר לשם פענוח הבדיקות, הרי שבית המשפט המחוזי עצמו קבע בהחלטתו כי המומחה רשאי לעשות כן (שם, בעמ' 1 שורות 20-19), והדבר אינו חריג עד כדי שניתן יהיה להניח שפניית המומחה בנדון נובעת אך ורק מהאמור במכתב. כאמור, חזקה על המומחה כי יבצע את מלאכתו במקצועיות ומשכך נראה כי הוראת בית המשפט שעל המומחה להתעלם מהמכתב מהווה פתרון מאוזן בנסיבות אלה (והשוו: רע"א 9646/03 מלאד נ' קיפמן (30.3.2004)).

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ט' באדר א התשע"ד (‏9.2.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il